סדנה של 3 מפגשים למי שרוצה להפסיק לקבל החלטות על בטן ריקה

מחזור נוסף נפתח במאי 25

איש רעב בסופר | קבלת החלטות בחוסר וודאות

אנחנו מוצפים.

כולנו.

רצף האירועים האינסופי, בחיים הפרטיים ובסביבה שבה אנחנו חיים, הופך את משימת קבלת ההחלטות בחיים שלנו לנטל. מאמץ תמידי.
בעיה שצריך לפתור ולסדר - להיפטר מהעניין ולהתקדם ״לחיים שמעבר להחלטה״.

אנחנו חווים התנגדות, הימנעות, בלבול ומאבק.

לא בשביל זה באנו לעולם.

נולדנו להיות חופשיים. לבטא את עצמנו בחופשיות ובגמישות דרך ההחלטות, הבחירות והפעולות שלנו. לקחת מתוך אינסוף האפשרויות ולהפוך אחת לשלנו - בבטחון ובהשלמה.

אבל איכשהו נראה שזה הסתבך.

ההחלטות הפכו לנטל שממנו אנחנו מנסים להיפטר - הן יוצרות הצפה, תקיעות ומעמסה.

כל זה בזמן שהן אמורות להיות הכלי הכי חשוב שלנו לביטוי ומימוש עצמי בעולם.

עומס, בלבול או הצפה נוצרים כשאנחנו לא מבינים את העמדה ממנה אנחנו מקבלים החלטות. לא רואים מי מחזיק בהגה של החיים שלנו.
לא מבדילים בין בעל הבית, לאיש הרעב שנכנס לסופרמרקט של החיים.

השאלה החסרה - מי מקבל את ההחלטה?

כשהמציאות עושה את המהלך שלה, ואנחנו נדרשים לקבל החלטה - אנחנו בדרך כלל מפספסים את הדבר הכי חשוב.

כמו איילה על כביש באמצע הלילה, אנחנו נתפסים על פנסי המכונית של קבלת ההחלטות, ולא מצליחים להשתחרר - כל כך ממוקדים בהחלטה ובהשלכות שלה, שאנחנו אפילו לא שמים לב מי בתוכנו הוא זה שמחליט.

אנחנו מלאי בטחון או מעורערים?

יודעים שיש לנו מה לתת, או מפצים על מחסור?

באים לבטא את עצמנו כמו שאנחנו, או מנסים לרצות את העולם?

מאיזה עמדה אנחנו פועלים עכשיו?

זה בעל הבית שמנהל את העניינים, או האיש הרעב שנקלע בטעות לסופרמרקט של החיים?

מה לומדים במקום הזה?

העניין האמיתי הוא ללמוד איך להתחייב אל מקבל ההחלטות בתוכנו, ההוא שיודע איך עושים את זה נכון.

זה שמחובר ושלם עם ההחלטות שלו - הוא קיים בכולנו.

תבדקו בעצמכם.

זה לימוד של מיומנות פשוטה שכל אחד יכול לפתח.

היא מצריכה בעיקר הבנה של הדינמיקות שמבלבלות אותנו, ורצון להתחייב למי שאנחנו באמת.

כל השאר בא מעצמו.

הסדנה מחולקת לשלושה חלקים

ליצור אמון פנימי

איך יוצרים אמון פנימי ומתחילים לסמוך על עצמנו בקבלת החלטות?

איך כל החלטה קשורה למסע חיים שלנו, למה אף החלטה לא כל כך חשובה, ולמה כולן ממש חשובות?

איך לעבוד עם עצמנו ועם הסביבה כשלוחצים עלינו לקבל החלטה? האם אנחנו חייבים להיות החלטיים כדי לדעת לקבל החלטות?

ולמה האמון הפנימי חשוב הרבה יותר ממה שכולנו למדנו ש״נכון״ לעשות.

כאן יוצאים מהכלא.

אבל מה עם ההגה?

איך להתמקד בדבר הנכון כשאנחנו צריכים לקבל החלטות? איך מבדילים בין ׳בעל הבית׳ לבין ׳האיש הרעב בסופר׳?

איך הופכים את תהליך הבחירה לדבר שאשכרה אפשר להנות ממנו?

איך

מזיזים

את הבלבול?

ואיך להישאר שלמים גם כשלא מוכנים לקבל החלטה?

איך מקבלים החלטות במקום הזה?

למה ככה קשה?

מה הגורמים החברתיים, הפסיכולוגים והביולוגים שיוצרים אצלנו קושי גדול כל כך בקבלת החלטות?

למה הרגש וההגיון מתנגשים?

מה המפה הפנימית של הכאב האנושי, ולמה הוא מבלבל לנו את הרצונות.

למה כמעט כולנו רוצים ״לצאת בסדר״ עם העולם, ולמה המנגנון הזה יוצר לנו עומס ומרחיק ממקבל ההחלטות הפנימי שלנו?

מה מונע מאיתנו לקבל החלטות בפשטות?

יאללה נו, אני בעניין

אני:

ארד אקיקוס, בן 42, יועץ אסטרטגי כבר יותר מ-15 שנה.
עבדתי עם נשיאים וראשי ממשלות בחו״ל, עם הארגונים הגדולים במשק, וגם עם סטרטאפים ועצמאיות שמנהלות וואן וומן שואו.
ראיתי בני אדם מקבלים החלטות בזמני משבר וביום יום, ועם השנים והידע שצברתי בפסיכולוגיה, קבלה, בודהיזם, אמנות לחימה וייעוץ אסטרטגי - פיתחתי מתודה שהופכת את קבלת ההחלטות לכלי שמייצר שמחה בעולם שלי ושל הלקוחות שלי.

אני מאמין שקבלת החלטות היא אחת הדרכים המרכזיות שבהן אנחנו מבטאים את עצמנו בעולם, ואני מאמין שהאמת הזאת בסך הכל נשכחה בעולם שבו אנחנו חיים.
מזמין להיזכר יחד.

עוד עליי

מילים חמות

מיקי חיימוביץ׳

ח״כ ויו״ר ועדת הפנים של הכנסת לשעבר

ארד ליווה אותי כיועץ באחת התקופות המורכבות בקריירה הפוליטית שלי, בתקופה בה כיהנתי כיושבת ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת ישראל.

מהר מאוד נוצר בנינו קשר קרוב, והרגשתי שיש מי שמבין אותי ברמה האישית והמקצועית.

בזכות העבודה המשותפת, מצבים של חוסר ודאות הפכו להזדמנויות, ויכולתי לצלוח גם רגעים קשים ומאתגרים עם הרבה יותר בטחון. אני שמחה שארד היה שם לצידי בתקופה הזו.